Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Houline
Daf 55a
שִׁיעוּרָן בִּכְדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד לוֹג מַאי לָאו לוֹג כִּלְמַטָּה לֹא לוֹג כִּלְמַעְלָה
Traduction
their measure in order to be susceptible to ritual impurity is that they can hold enough oil with which to anoint a small child. If they cannot hold this amount, they are considered useless and are not susceptible to impurity. And this measure applies only to vessels that held up to a log when they were whole; if they had originally held more, they must hold more when broken in order to be susceptible to impurity. What, is it not teaching that if it originally held exactly one log it is treated as though it had held below that amount? If so, the term: Up to, means up to and including. The Gemara responds: No, if it held exactly one log it is treated as though it held above that amount, and if broken it must be capable of holding a greater measure in order to be susceptible to impurity.
Rachi non traduit
עד לוג. שיעור זה ניתן לשברי כלים שלא היה תחלתן אלא עד לוג דאם היה תחלתן יותר מלוג הוי שיעור שבריו ברביעית הלוג כדלקמן:
Tossefoth non traduit
שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג. אבל אם היה תחלתן יותר מלוג בעינן שיעור גדול לשברים יותר מכדי סיכת קטן ואפילו יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם ואין יחודו יחוד דאין דרך ליחד שברים הבאים מכלי גדול לצורך סיכת קטן וכן נראה דע''י יחוד מיירי הכא דהיאך יקבלו שברים טומאה אם לא ע''י יחוד הא אמרינן בסוף המצניע (שבת צה:) דכלי חרס שניקב כמוציא זית טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים ושם פירש בקונטרס כלומר טהור הוא מלקבל טומאה עוד משום סתם כלי חרס ששיעורו בזיתים וגם אם היתה עליו טומאה נטהר ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים שאם יחדו שוב לרמונים מקבל טומאה מכאן ולהבא או אם מתחלה היה מיוחד לרמונים לא נטהר אלמא בעינן יחוד וא''ת דתנא בתוספתא דכלים בשלהי פרק מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודופנותיהם [מאחוריהן] אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין מהן וכו' שפן ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר' מאיר וחכ''א כל כלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ואי בעינן יחוד לקבל בו רמונים כשניקב כמוציא זית הא מיד כשניקב נטהר וכשיחדו לרמונים אחר כך איך יקבל טומאה מכאן ולהבא אבל אי לא בעינן יחוד אתי שפיר דלא נטהר כל זמן שהוא ראוי לרמונים וי''ל דההיא דתוספתא מיירי בדלא חזי על ידי יחוד בלי תיקון ולהכי בשברים הפחותין מכשיעור המפורש כאן בשמעתין דמחמת גריעותא לא מהני יחוד אבל היכא דלא בעי תיקון דאין מחוסר אלא יחוד לא אמרן דכיון שטיהר שוב לא יקבל טומאה לעולם והא דתנן במסכת כלים (פ''ה מ''ח) חתכו חוליות פחות מארבעה טפחים טהור מירחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו לאפות בו סופגנין משמע דאתא ביה טומאה ע''י תקון שאני התם דחשיב כלי גמור ע''י שנעשה אחר כך שלם כמתחילה ע''י תקון אבל שברים קטנים אין נחשבים להיות עוד כלים ע''י שום תקון וא''ת לפי מה שפירש דלא מהני ראויות לשברים לקבל טומאה עד שיחד הא בפרק כל הכלים (שבת דף קכד:) פליגי ר''מ ור' יהודה בכלי שנשבר בשבת וראוי למלאכה אחרת לענין טלטול דר' יהודה אוסר לטלטל משום נולד ור''מ שרי דלית ליה נולד אבל כ''ע מודו שאם נשבר מערב שבת דלא הוי נולד ושרי לטלטולי בשבת הואיל וראוי למלאכה אחרת אלמא מנא הוא לענין שבת ואם כן לענין טומאה נמי מנא הוא כדאמר רבא בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) גבי מחט של יד מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא ועוד מוכח התם דלא בעינן יחוד לענין שבת גבי רבא דאיתווס מסאניה בטינא ואתא שמעיה ושקל חספא וקא מכפר ליה ומפרש טעמא משום דאילו הוה בחצר חזי לאיכסויי ביה מנא וי''ל דלעולם בעינן יחוד לענין טומאה והא דקאמר רבא מדלענין טומאה לאו מנא הוא היינו אפילו ע''י יחוד דכיון דניטל חודה או עוקצה לא מהני בה יחוד והא דתנן במסכת כלים פרק י''ג (מ''ה) מחט שניטל חודה או עוקצה טהורה ואם התקינה למיתוח טמאה לאו יחוד בעלמא קאמר אלא שעשה שום תיקון אבל היכא דהוי מנא לענין טומאה ע''י יחוד לענין שבת לא תקנו יחוד וכן משמע התם בההיא דתרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי דזימנין דמימליך עלייהו ומשוי להו מנא משמע דאע''ג דטהורה היא דאכתי לא מימלך עליה אפילו הכי מותר לטלטלה הואיל וראויה להיות כלי ע''י יחוד ומיהו קשה מההיא דאמר בפרק במה אשה יוצאה (שבת דף נח:) העושה זגין למכתשת ולעריסה ולמטפחת תינוקות יש להם עינבל טמאים אין להם עינבל טהורים נטלו עינבליהן עדיין טומאתן עליהם ומפרש ר' יוסי בר' חנינא הואיל וראוי להקישו ע''ג כלי חרס רבי יוחנן אמר הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק אלמא בראויות בעלמא בלא יחוד מקבל טומאה אע''פ שלא יחדו לגמוע דעל כרחך בלא יחדו מיירי מדפליג עלה ר' יוסי בר' חנינא ולא מטמא משום גימוע דבעינן מעין מלאכה ראשונה ועוד אי יחדו מה לי לא היה לו עינבל מעולם מה לי היה לו עינבל וניטל ועוד מדפריך עליה ורבי יוחנן לא בעי מעין מלאכה ראשונה והא תניא יכול כפה סאה וישב עליה כו' וא''ר אלעזר אומרים במדרסות עמוד ונעשה מלאכתנו ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו ורבי יוחנן אמר אף אומר בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו וההיא ע''כ בלא יחוד דומיא דכפה סאה וישב עליה דאיירי כשלא יחדו לישיבה דממעט ליה מדכתיב אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו וי''ל דשאני גבי זגין דכיון שגם הדיוט יכול להחזיר העינבל כדקאמר התם אית לן למימר דחשיב כלי ע''י דבר מועט שעדיין ראוי לגמוע קודם חזרת עינבל ואפילו בלא יחוד ולמ''ד הואיל וראוי להקישו על גבי כלי חרס ניחא ממה נפשך אי בעלמא בעי מעין מלאכה ראשונה הכא נמי לא מהני לגמוע מים דהיינו מלאכה אחרת ואפילו את''ל דבעלמא טמא בלא יחוד הכא שעומד למלאכה ראשונה ע''י חזרת העינבל אי לא דראוי להקישו לא הוי טמא ולא סגי ליה בגימוע מים דהוי כמו עמוד ונעשה מלאכתנו:
תָּא שְׁמַע מִלּוֹג עַד סְאָה בִּרְבִיעִית מַאי לָאו סְאָה כִּלְמַטָּה לָא סְאָה כִּלְמַעְלָה
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear proof from the continuation of the same mishna: If the vessel originally held from a log up to a se’a, its broken-off base or sides must hold a quarter-log in order to be susceptible to impurity. What, is it not teaching that if it originally held exactly a se’a it is treated as though it had held below that amount? The Gemara responds: No, if it held exactly a se’a it is treated as though it had held above that amount, and its base or sides must hold a greater measure in order to be susceptible to impurity.
Rachi non traduit
מלוג עד סאה. כלי שהיה תחלתו יותר מלוג כגון שנים או שלשה לוגין או יותר על סאה שיעור שבריו ברביעית הלוג:
סאה כלמעלה. ושיעור שבריו בחצי לוג כדלקמן:
תָּא שְׁמַע מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם בַּחֲצִי לוֹג מַאי לָאו סָאתַיִם כִּלְמַטָּה לָא סָאתַיִם כִּלְמַעְלָה
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear proof from the continuation of the same mishna: If the vessel had originally held from a se’aup to two se’a, its broken-off base or sides must hold half a log to be susceptible to impurity. What, is it not teaching that if it had originally held exactly two se’a it is treated as if though it had held below that amount? The Gemara responds: No, if it had held exactly two se’a it is treated as though it had held above that amount.
Rachi non traduit
סאתים כלמעלה. ושיעור שבריו בתורת כהנים ובמסכת כלים (פ''ב מ''ב) בלוג שלם:
וְהָתַנְיָא לוֹג כִּלְמַטָּה סְאָה כִּלְמַטָּה סָאתַיִם כִּלְמַטָּה
Traduction
The Gemara asks: How can one explain the mishna in this manner? But isn’t it taught explicitly in a baraita: If the vessel had originally held exactly a log it is treated as though it had held below that amount; if it had held exactly a se’a it is treated as though it had held below that amount; if it had held exactly two se’a it is treated as though it had held below that amount? Evidently, the term: Up to, means up to and including the given measure, in contradiction to Rav Naḥman’s opinion that it means up to and not including the measure.
Rachi non traduit
והתניא לוג כלמטה כו'. אלמא בכולהו עד ועד בכלל:
הָתָם לְחוּמְרָא דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל שִׁיעוּרֵי חֲכָמִים לְהַחְמִיר חוּץ מִכִּגְרִיס שֶׁל כְּתָמִים לְהָקֵל
Traduction
The Gemara responds: The term: Up to, is always interpreted in the more stringent manner. Accordingly, there, with regard to the impurity of vessels, the term: Up to, is interpreted as up to and including in order to rule stringently, since the vessel is then more easily susceptible to impurity. As Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: All measures of the Sages must be interpreted stringently, except for the measure of a groat as a standard for stains of blood found on a woman’s clothing, which is interpreted leniently. Even if the stain is exactly the size of a groat, the woman remains pure. Here, it is more stringent to interpret the phrase: Up to, as up to and including, because an animal is then more susceptible to being rendered a tereifa.
Rachi non traduit
התם לחומרא. משום הכי אמרינן בהו עד ועד בכלל דאזלינן לחומרא דמטמינן לשברים בשיעור זוטא אבל כסלע וכאיסר דרב נחמן אי הוה אמרינן בהו עד ועד בכלל הוי קולא לאכשורה ואשמועינן רב נחמן דכל היכא דקתני עד זיל ביה לחומרא ואי עד ועד בכלל קולא היא אימא עד ולא עד בכלל:
כל שיעורים של חכמים להחמיר. אי מצומצם חומרא הוא שערינהו במצומצם ואי מצומצם קולא שערינהו בשוחק:
חוץ מכגריס של כתמים. ששנינו בנדה (דף נח:) דהרואה כתם של דם בבגדה כגריס טמא דמספקינן לה בדם נדה אע''ג דכי משערת ליה במצומצם חומרא הוי לא הויא טמאה אלא ביותר מכגריס אבל כגריס עצמו מחזקינן ליה בדם מאכולת והיינו להקל דאע''ג דכגריס שעורו בעינן כגריס ועוד והכי תניא בהרואה כתם (שם נח:) וטעמא משום דכתמים עצמן דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מגופה כדכתיב (ויקרא טו) דם יהיה זובה בבשרה:
Tossefoth non traduit
התם לחומרא. השתא חוזר בו מכל מה שתירץ והוי כמו אלא:
כל שיעורי חכמים להחמיר. וא''ת בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) דקאמר רבי יהודה עד ד' שעות ובעי בגמרא אי עד ועד בכלל אי לא עד ועד בכלל ופשיט דעד ועד בכלל דומיא דההיא דקאמר רבי יהודה גבי תפלת המוספים עד ו' שעות דהוי עד ועד בכלל כדמוכח התם והיינו קולא שיכול להמתין ולהתפלל עד סוף ארבע וי''ל דאיכא נמי חומרא דלא אמרינן עבר זמנו וחייב עדיין להתפלל כל שעה רביעית וא''ת והיכי פשיט ליה דעד ארבע שעות מתפלת המוספין דלמא האי עד ועד בכלל והאי עד ולא עד בכלל כדקאמר הכא גבי ההיא דחבל היוצא מן המטה דחמשה כלמעלה ועשרה כלמטה וי''ל דשאני הכא דשניהם שוים דתרוייהו לחומרא:
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא חֲמִשָּׁה כִּלְמַעְלָה עֲשָׂרָה כִּלְמַטָּה
Traduction
The Gemara notes: The language is also precise, i.e., it is evident that the phrase: Up to, is always interpreted stringently, as the mishna (Kelim 19:2) states that if a rope extending from a rope bed is of any length up to five handbreadths, it is not susceptible to ritual impurity, but if it is of any length from five up to ten handbreadths, it is susceptible. And a baraita teaches with regard to that mishna: If the rope was exactly five handbreadths long, it is treated as though its length were above that; if the rope was exactly ten handbreadths long, it is treated as though its length were below that. In both cases, the measure is interpreted stringently.
Rachi non traduit
דיקא נמי. דהא דקתני לוג כלמטה סאה כלמטה משום חומרא הוא ולאו דנימא נמי במקום קולא עד ועד בכלל:
דקתני עלה דההיא. דחבל היוצא חמשה טפחים כלמעלה טמא דעד דקתני עד חמשה טהור ולא עד בכלל:
עשרה כלמטה. דהאי עד דקתני ועד עשרה טמא ועד בכלל קאמר אלמא בתר חומרא אזיל:
נִיטַּל הַטְּחוֹל אָמַר רַב עַוִּירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִיטַּל אֲבָל נִיקַּב טְרֵפָה
Traduction
§ The mishna states: If the spleen was removed the animal remains kosher. Rav Avira says in the name of Rava: The Sages taught that it is kosher only when the spleen was removed, but if it was perforated, it is a tereifa.
מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא חוֹתֵךְ מֵעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מוּתָּר בַּאֲכִילָה מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת אָסוּר בַּאֲכִילָה הָא בְּהֵמָה גּוּפַהּ שַׁרְיָא
Traduction
Rabbi Yosei bar Avin, and some say Rabbi Yosei bar Zevida, raises an objection from a mishna in the next chapter (68a): If, prior to slaughtering an animal, one severs pieces from a fetus that is in the womb and leaves those pieces in the womb, their consumption is permitted by virtue of the slaughter of the mother animal (see 69a). By contrast, if one severs pieces of the spleen or of the kidneys of an animal and then slaughters it, then even if those pieces are left inside the animal their consumption is prohibited, because an organ severed from a living being is not permitted by the subsequent slaughter of the animal. One can infer from the mishna that the animal itself is permitted even when part of the spleen was severed. Evidently, such an animal is not a tereifa.
Rachi non traduit
חותך מעובר. שבמעי הבהמה ולא יצא מתוכה:
מותר. אבר באכילה וניתר בשחיטתה כעובר עצמו וטעמא מפרש בבהמה המקשה (לקמן חולין סט.) מכל בבהמה תאכלו:
מן הטחול ומן הכליות. של בהמה אם נחתך מהם אף על פי שלא הוציא החתיכה מתוכה אסור באכילה משום אבר מן החי והתם קא יליף טעמא מאותה תאכלו שלמה ולא חסרה כלומר כשהיא שלמה הוא דקאמינא לך כל בבהמה תאכלו להתיר דבר אחר שבגופה אבל כשהיא חסרה דהנמצא בתוכה מחסרונה הוא לא שרינא לך כל בבהמה דהיינו הנמצא בה. ומכל מקום שמעינן מינה דהיא עצמה שריא אף על גב דנחתך מן הטחול ואין חיתוך בלא נקב דכל נקב משום חיתוך הוא:
הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּהֵמָה נָמֵי אֲסִירָא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מוּתָּר בַּאֲכִילָה תְּנָא נָמֵי סֵיפָא אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא נִיקַּב לְחוֹד וְנֶחְתַּךְ לְחוּד
Traduction
The Gemara responds: The same is true of the animal, and even the animal is prohibited. But since the mishna taught in the first clause, with regard to the parts of the fetus: Their consumption is permitted, it taught in the last clause with regard to the parts of the spleen: Their consumption is prohibited, to contrast between them. Or, if you wish, say instead that a perforated spleen is a discrete case, in which the animal is a tereifa, and a cut spleen is a discrete case, in which the animal is not.
Rachi non traduit
הוא הדין דבהמה נמי אסירא. דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה:
איידי דתנא רישא מותר. בחתיכה עצמה דאיצטריך לאשמועינן דלאו אבר מן החי הוא תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה:
נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת אָמַר רָכִישׁ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב לָקְתָה בְּכוּלְיָא אַחַת טְרֵפָה אָמְרִי בְּמַעְרְבָא וְהוּא דִּמְטַאי לָקוּתָא
Traduction
§ The mishna states: If the kidneys were removed the animal remains kosher. Rakhish bar Pappa said in the name of Rav: If an animal was diseased in even one kidney, the animal is a tereifa. In the West, Eretz Yisrael, they say: And this applies only in a case where the disease reached
Rachi non traduit
לקתה בכוליא. כגון מליא מוגלא:
בכוליא אחת. וכ''ש בשתיהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source